<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א — בית הנשים שער השני</h1>
<h2>דף ג:</h2>
אעפ"י שאסור להתייחד עם כל העריות שבתורה מותר לאדם להתייחד עם אשתו נדה ואעפ"י שהיא לו ערוה לפי שאין יצרו תוקפו מאחר שיש לו היתר אחר איסורה. פעמים שהוא אסור להתייחד עמה, כיצד כלה שפרסה נדה קודם שבא עליה חוששין מתוך שחביבה עליו שמא יסיתנו יצרו. גדר גדול גדרו בה חכמים שלא תישן עמו בבית אחד עד שיהיו שם אנשים ונשים והוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים. בא עליה פעם אחת אעפ"י שפרסה נדה אחר ביאה ראשונה הרי היא כשאר הנשים וישנה עמו בבית אחד שכיון שבא עליה יצרו שבור.
<h2>דף סא.</h2>
צריך אדם לפרוש מאשתו נדה עד שתספור ותטבול ולא מתשמיש בלבד אלא מכל קריבה בעולם ואפילו מדברים המרגילים לערוה, שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב שום קריבה בעולם. לא יגע אדם באשתו נדה אפילו באצבע קטנה ולא יושיט מידו לידה שום דבר שמא יגע בבשרה. לא תאכל עמו על השולחן אלא אם עשו היכר ביניהם בפרישת מפה וכיוצא בזה כדרך שנהגו לאוכלי בשר וגבינה על שולחן אחד ואין צריך לומר שלא תאכל עמו בקערה אחת. לא ישכב על מטה שהיא מיוחדת לה ואפילו אינה עמו במטה ואין צריך לומר שלא תישן עמו במטה אחת ואפילו הוא בבגדו והיא בבגדה. כל המלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו. מזיגת הכוס בכוס של יין שהוא המרגיל לערוה. הצעת המטה דוקא בפניו אבל שלא בפניו מותרת אפילו יודע בה שהיא מציעתו. הרחצת פניו ידיו ורגליו אפילו בצונן ואפילו הוא רוחץ והיא מוצקת ואין צריך לומר שלא תרחצנו ממש שהרי יש כאן נגיעת בשר. מזיגת הכוס שאמרו אם שינתה בו להיכר מותר, כיצד מזגה לו ביד שמאלה והניחתו לפניו או שמזגה לו אפילו בימין כדרכה והניחתו לו על הכר או על הספסל וכיוצא בזה שאין דרכה לעשות כן בימי טהרתה הרי זה מותר שהרי יש להן היכר בדבר ויזהרו זה בזה, ולהושיט מידה לידו לעולם אסור. בדבר זה אין הפרש בין בימי נדתה ממש ובין בימי לבונה שהן ימי ספירתה, ויש מי שהורה שלא הקילו אלא בימי לבונה ולא יראה לי כן וכן הסכימו גדולי המורים. כשם שאסור לה למזוג לו את הכוס כך אסור לו למזוג לה, ולא עוד אלא אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור בין כוס של ברכה בין כוס דעלמא ובלבד בכוס שיחדו לה. לא יסתכל אדם בעקב אשתו נדה והוא הדין בכל שאר המקומות המכוסין שבה. דברים אלו שאמרנו בין ברואה ממש בין בבעלת הכתם שבעלת הכתם עשאוה כרואה לכל דבריה.
<h2>דף עב.</h2>
דברים אלו שאמרנו במי שלא נודע בבירור שנטמאת אבל הניחה בחזקת טמאה הרי היא לו בחזקת טמאה לעולם עד שתאמר לו טהורה אני. אמרה טהורה אני נאמנת שהתורה האמינתה שנאמר וספרה לה. האשה שהוחזקה נדה בשכנותיה כגון שלבשה בגדים שהיא רגילה ללבוש בשעת נדתה הרי היא כודאי טמאה ואם אמרה טהורה אני אעפ"י שנתנה אמתלא לדבריה כגון שאמרה לא לבשתי בגדים אלו אלא כדי שלא תטרידני עכשיו שלא הייתי בבריאותי וכיוצא בזה אינה נאמנת, למה הדבר דומה למי שידענוה שראתה ואמרה לא ראיתי שאינה נאמנת. אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת והרי היא בחזקת טהורה ומותרת לבעלה.
